520007030 נ' אורי אדוני - שרותי הסעות בע"מ

החלטה

1.בפני התנגדות לביצוע שטרות אשר הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ע"י המשיב.

2.על פי האמור בתקנה 108 (ב) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, משהועבר כתב ההתנגדות לבית המשפט, הפכה הבקשה לביצוע השטרות לכתב תביעה בסדר דין מקוצר, וכתב ההתנגדות כדין בקשת רשות להתגונן (סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967).

3. עסקינן בשני שיקים על סך כולל של 50,000₪ שמשכה המבקשת כתמורה לעסקה בינה לבין "תמיר ואהוד אסלן תחנות תדלוק בע"מ" (להלן: "הנפרעת"). שיקים אלו הוסבו ע"י הנפרעת לטובת המשיב.

4.ההתנגדות נסמכת על גבי שלוש טענות, האחת, כשלון תמורה מלא, אספקת הדלק כשלה בשל סגירת העסק של הנפרעת. השניה, שהשיקים ניתנו כבטחון לאספקת הדלק. השלישית, המשיב אינו אוחז כשורה בשיקים מאחר וידע על החובות הכבדים ומצבה הכלכלי הקשה של הנפרעת ועל כן אינו יכול להחשב תם לב.

5. המצהיר מטעם המבקשת נחקר על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה, מכאן ההחלטה.

6. ב"כ המבקשת טען בסיכומיו כי אין חולק כי חל כשלון תמורה לגבי השיקים ובהיות המשיב גם נושה של הנפרעת, הוא ידע על מצבה הכלכלי של הנפרעה וקמה לו אחריות בשל כך.

7.ב"כ המשיב בסיכומיה, ביקשה לדחות את הבקשה. לטענתה, המשיב הינו אוחז כשורה בשטרות, ניתנה תמורה בתום לב בעד השטרות בדרך של ביצוע נכיון. טענת המבקשת כי המשיב אינו תם לב קרסה במסגרת החקירה הנגדית לאור הודאת המצהיר כי לא ידע ואין לו ידיעה לגבי מה הבנק ידע על מצבה של הנפרעת בטרם ביצע את הנכיון. מאחר ואין ספק בשלב זה כי הבנק אוחז כשורה בשטרות, יש לדחות את הבקשה.

דיון

8.העובדות בתמצית, כפי שהוכחו בפני הן כלהלן:

א. המבקשת רכשה מהנפרעת דלק עבור רכביה ובתמורה מסרה לנפרעת שטרות דחויים, נשוא התנגדות זו.

ב. הנפרעת לא סיפקה למבקשת דלקים בשל היותה בקשיים כלכלים שבעקבותם סגרה הנפרעת את העסק.

ג. הנפרעת הסבה את השטרות לטובת המשיב אשר ביצע עסקת נכיון לגביהם.

9. בנסיבות המתוארות לפני, לא נסתרה טענת המבקשת לכשלון תמורה מלא. טענה של כשלון תמורה מלא מהווה הגנה ראויה בפני ביצוע השטרות והמזכה את המבקשת ברשות להתגונן.

נתבע שמבקש רשות להתגונן כנגד תביעה שהוגשה על ידי צד שלישי בשטר, די לו בכך שיפרט בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה אילו נתבע לדין על ידי הצד הסמוך שעמו התקשר. הגנה זו פוגמת לכאורה בזכות הקניין בשטר וכוחה יפה גם כנגד הצד השלישי שאליו סוחר השטר. וכעת צריך הצד השלישי להרים את נטל השכנוע המוטל עליו לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות, ולהוכיח כי ניתן ערך בתום לב בעד השטר (ע"א 218/66 חביה ואח' נ' גליק פ"ד כ(4)63,67)." ( דוד בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, 235).

10.ב"כ המשיב טענה בסיכומיה כי הוכח עוד בשלב זה של ההתנגדות שהמשיב אוחז כשורה בשטרות ועל כן יש לדחות את ההתנגדות. אין בדעתי לקבל את הטענה, בחינת תום ליבו של המשיב בבואו לבצע נכיון שטרות נבחנת על יסוד ראיות שיש להביא בפני בית המשפט. מה ידע המשיב על מצבה הכלכלי של הנפרעת והאם במועד קבלת השטרות ידע כי קיימת אפשרות שהנפרעת לא תעמוד בהתחייבותה, בתשובות לשאלות אלו יש כדי להעיד על תום הלב או חסרונו אצל המשיב.

11.בשלב זה של הדיון אין מקום לברור שאלת אחיזת כשורה של המשיב בשטרות ועניין זה יוכרע בשלב מאוחר יותר, להכרעת בית המשפט שידון בתביעה, שכן הדבר מחייב גביית עדות להוכחת תום הלב של המשיב, כאמור לעיל.

12. לאור כל האמור לעיל, אני מתירה למבקשת להתגונן כנגד התביעה השטרית.

13.התביעה תידון בסדר דין מהיר והצדדים יפעלו בהתאם להוראות פרק טז1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

14. הוצאות הדיון בבקשה יבואו בחשבון בהתאם לתוצאות הדיון בהליך העיקרי.